עמותת בית השנטי

"ביום העצמאות היתה לי הזכות לקבל בהתרגשות רבה את פרס ישראל

זהו מעמד מרגש מאוד עבורי ואני בהודיה על המסע ועל הרגע בתוכו

אני אדם ששם מבטחו בדרך, צעד צעד להגיע לאן שנשמתי חפצה. הבחירות בתחנות חיי נעשו ברובן מתוך אחריות מלאה, מתוך הקשבה עמוקה לקולות ולסימנים שבדרך, לפנימיות שלי ולהשלכות שלהן על אחרים

תמיד היו שם שלושתם: הדרך, אהבת האדם ואני. לעולם לא היו הן בחירות מושאלות, הן נבעו מתוכי, באו דרכי ותמיד עברו את המסננת שלי

במהלך המסע פגשתי את הכוח, הנחישות וההתמדה לקחת קדימה, להוביל וליצור בצד המגבלות, האפשרויות והמורכבויות שזימן המסע החיצוני והפנימי – תמיד זה הולך ביחד

למדתי שללא פחד ושיעורים – אין דרך! אין למידה וצמיחה

הפחד הוא אחד החברים החשובים המלווים אותי והופכים אותי למדויקת יותר, מוסרית ומצפונית יותר, וככל שאני קשובה לו, אני נוכחת, ולומדת יותר ויותר. הוא מנצח אותי לרגעים, באתגרים שניצבים בדרך, אני למדה, מתפכחת ומובילה באומץ ובתשוקה בלתי פוסקת לעשות טוב בעולמנו

אני חולקת איתכם את הקוד הזה ומתזכרת לכל אחד ואחת שאנחנו המנהיגים של עצמנו, אנחנו אחראים על הבחירות שלנו ועל הדרך בה אנחנו בוחרים ללכת. תוך כדי שאנו מוסרים את התוצאות לידי אלוהים

בתחנה מיוחדת ומרגשת זו אני בהודיה מלאה, בכל חלק שבי, לאלוהים שמלווה אותי ביצירת חיי, על הכוח היומיומי להמשיך…"

(מתוך דבריה של מריומה לאחר קבלת הפרס)