בגיל 18 עשיתי שנת שירות בנווה מלכישוע. שם הבנתי שעבודה עם נוער בסיכון היא מטרת חיי. לאחר שירות סדיר וקבע של 10 שנים בצבא התחלתי, סוף סוף, להגשים את החלום והתחלתי לעבוד בבית השנטי.
מהרגע הראשון בית השנטי גרם לי להרגיש חלק מ"משהו", ממשפחה. דרך הילדים והצוות למדתי והתפתחתי בעצמי כבן-אדם, כמדריך, כבן זוג וכסטודנט.
היום, אני בן 32, מחזיק בתואר ראשון בפסיכולוגיה ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי, ובלימודי תואר שני בפסיכולוגיה של הספורט והביצוע במכללה למנהל.
בית השנטי גרם לי להבין שהכל תלוי בי ואם רק אבחר ואאמין גם השמיים הם לא גבול וזה בדיוק מה שאני מנסה להעביר גם לכל ילדי בית השנטי; הם גיבורים מעצם הבחירה שלהם בחיים. אם הם הצליחו לבחור בעצמם, למרות הקרקע העקומה עליה גדלו, אין לי ספק שליכולות שלהם אין גבול והכל תלוי בהם, בכמה יאמינו בעצמם.